הקורבן המתמיד

הונהג על ידי משה בהר סיני. העם הגיע להר סיני ביום השלישי לחודש לאחר שעזבו את מצרים (שמות יט, א').

שמות כט, לח-מ"ב ובמדבר כח, ג-ח':

בכל יום יוקרבו שני כבשים בני שנה (במדבר: כבשים זכרים) כעולה.

בנוסף, לפי במדבר כח, ט', ביום השבת יוקרבו שני כבשים בני שנה כעולה.

בכל שבוע יש 14 + 2 = 16 כבשים.
בכל שנה יש 16 x 52 = 832 כבשים.

לפני כן, היה מחסור במזון. בחמישה עשר לחודש השני לאחר שעזבו את מצרים, הם באו למדבר סין, ושם ניתנו להם שליו ומן מאת אלוהים לאכול (שמות טז). משם הם הלכו לרפידים, שם חסרו להם מים לשתות, ושם אלוהים (במסה ובמריבה) הוציא מים מסלע שמשה הכה במטה שלו (שמות י"ז). שם בא עמלק ונלחם בהם, ובני ישראל ניצחו אותם. לאחר מכן הגיעו לסיני - חודש וחצי לאחר שקיבלו מן מן השמים.

הפעם הראשונה שבה בני ישראל נאמר להקריב היא בכריתת הברית (שמות כ"ד) (חותנו של משה יתרו הקריב איתם עולות וזבחים לפני כן (שמות י"ח, י"ב).

.·: † :·.